רנה דקאר, פילוסוף צרפתי מפורסם, כתב ב1640 “אני חושב לכן אני קיים”. מה ה”אני” שחושב? הוא החלק שבמוח ששם לב לכול – למחשבות לרגשות, להתנהגות, לתחושות הגוף, וגם שם לב שהוא שם לב. הוא ה”עצמי הצופה”, שעושה “זום אווט”, ומתבונן בדבור העצמי ובאינטראקציות עם אחרים בסקרנות. הוא לא מתייג או שופט – רק מביט ומתעניין. האני הצופה מאפשר לנו להכיל ולקבל את עצמינו ואת המתרחש – ולהפעיל את עצמינו בהתאם למטרות ערכיות ארוכי טווח.
לכולנו עצמי צופה – אך לא תמיד אנו יודעים שהוא קיים. לפעמים זו רק תחושה שמשהו אינו מתפקד נכון ושעלינו לשנות גישה. לפעמים אנו תקועים, ולא יודעים מה לעשות – אנו ב”לופ” של ניתוחים אינסופיים שמחזירים אותנו לאותם ההתנהגויות למרות שהתוצאה אינה אפקטיבית.
העצמי הצופה מתייחס לתפקוד הניהולי “מטה קוגניציה”, היכולת לערוך בקרה עצמית במטרה לעודד חשיבה אסטרטגית שמובילה לקבלת החלטות נבונות. המונח מופיע בגישות שונות, ביניהם The Observing Self של Acceptance and Commitment Therapy, ו Wise Mind – של Dialectical Behavioral Therapy, שמקשר בין החשיבה הרציונלית לבין החשיבה הרגשית.
באימון, המונח “הקשבה ברמה 3” קשור לעצמי הצופה, ששם לב למכלול . כאשר אנו קשובים לא רק למחשבות שלנו (הקשבה ברמה 1), ולדברי אחרים (רמה 2), אלא גם קשובים לרגשות ולאנרגיות, התקשורת עם עצמינו ועם אחרים משתפרת.
בעלי הפרעת קשב מתקשים לפעול מתוך העצמי הצופה. הם בד”כ בהקשבה ברמה 1 – קשובים לפטפוט הפנימי יותר מאשר למתרחש. הם לרוב מוסחים ע”י מחשבות שאינן מכוונות להשגת מטרות. הם מנוהלים ופחות מנהלים, ומפעילים את מנגנון ה FFF – לחימה, בריחה וקיפאון – כאשר נדרשת התמודדות עם מטלות שנתפסות כקשות, לא מעניינות, ו/או לא מהנות. הם אינם נעזרים בבקרה של הסיטואציה כדי להתחבר עם הרווח העתידי של הפעולה. לכן יש נטייה להתנגד, לדחות, ו/או לשכוח לגמרי את המשימה.
במחקרים על מטה קוגניציה של בעלי ADHD נמצא הקטנה של האזור של המוח ששם נמצאת יכולת הבקרה. לכן, עבור בעלי ADHD, נדרש יותר זמן ומאמץ ע”מ לבצע מטלות שאינן באזור הנוחות.
אימון תפקודים ניהוליים מחזק את הצופה הפנימי, בעזרת שאלות שמאפשרות הערכה אובייקטיבית של יכולות ומטרות, זיהוי דרכי התמודדות עם מצבים מעוררי מנגנון ההישרדות, ובדיקת היעילות של ההתנהלות הקיימת.
ניתן לחלק את תהליך האימון ל – 3 שלבים, ולכל שלב שאלות שמעצימות את העצמי הצופה:
- תכנון: עיצוב מטרות ברורות עם תוכניות פעולה:
- מהי מטרת המשימה?
- מה עלי לארגן לפני ההתחלה?
- מה אני כבר יודע/לא יודע על הנושא?
- מהם שלבי הביצוע וכמה זמן נדרש לכל שלב?
- למי אוכל לפנות אם אתקע?
- מה אוכל להגיד לעצמי כדי ליצור מוטיבציה?
- הערכה: הערכת אופן ההתמודדות עם הסחות ובעיות:
- האם אני עומד בזמנים?
- האם שולט בהסחות?
- אם אני לא ממוקד, מה אוכל לעשות כדי לחזור לתפקוד?
- רפלקציה: בקרה עצמית:
- האם עמדתי בדדליין?
- מה איכות הביצוע?
- מה יכולתי לשפר?
ניתן להיעזר בתשאול מטה קוגניטיבי לכל מטלה ולכל סיטואציה, לדוגמה בסיטואציה חברתית:
- תכנון:
- מה מטרת השיחה?
- מה חשוב לי להגיד ולא להגיד?
- מה למדתי משיחות קודמות ,עובד” ו”לא עובד”?
- הערכה:
- כיצד אני מקשיב?
- מה מסיח אותי?
- איך אחזור להקשבה?
- רפלקציה:
- מה היה חיובי בתקשורת?
- מה הרגיש פחות נוח?
- מה למדתי מהאינטראקציה?
להעמקה במושג האני הצופה כחיוני לניהול עצמי, אתם מוזמנים לצפות בדף מתוך הספר “מאמן התפקודים”:
