שליטה עצמית היא התנהגות שאדם מבצע ללא כפייה חיצונית, תוך כדי בחירת התנהגות, שהסבירות לביצועה נמוכה יותר מזו של התנהגות מתחרה, רצויה יותר.
זוהי התנהגות רציונאלית המבוססת על מודעות עצמית, המאפשרת לאדם להיעזר בתפקודים הניהוליים של מיתון רגשות, גמישות החשיבה ועיכוב תגובה, ולהתמודד עם רגשות ומחשבות המעודדים תרו אקטיביות מול רי אקטיביות. התנהגות של הורה, המאופיינת בשליטה עצמית, מתבטאת ביכולת להתאפק, לדחות סיפוקים, לרסן רגשות, לעמוד בפני פיתויים, לקבל החלטות רציונאליות, להתמודד עם מצבי לחץ ולהתגבר על כאב.
יש שלושה שלבים לשליטה עצמית אצל הורים:
- לזהות תופעות פיזיולוגיות של כעס, לנשום ולדבר עם עצמך בשפה פרו אקטיבית (אני יכול/ה להירגע, אני בוחר/ת להתעצבן – אף אחד אחר לא אחראי לרגשות שלי, אני יכול/ה לבחור לא להתעצבן).
- לשנות פרשנויות של אירועים (במקום בני נכנס בכוונה לחדר בלי רשות כדי לעצבן אותי – בני בודק את הגבולות, וזה טבעי לכל ילד).
- להתנתק אם לא נרגעתם, ואז/או להגיב באסרטיביות: ההתנהגות הזאת אינה מקובלת, תצטרך ללכת להירגע ואז נדבר.
עיכוב תגובה דורשת תכנון פרואקטיבי של התגובות בסיטואציות שמעוררות את הצד ה”הורתי” או ה”ילדותי” לליחה , בריחה או קיפאון. כאשר את/ה מרגיש/ה שאת/ה עוד מעט מאבד/ת שליטה, ועלול להגיד או לעשות משהו שתצטער/י עליו, אפשר לפתח רוטינה לשליטה ולעקוב אחריה.
צ’קליסט לניהול עצמי
שלב | ביצוע |
לזהות סימנים מקדימים לכעס |
|
לקחת פאוזה, ולהגיד עצור/עצרי, אני יכול/ה לשלוט |
|
לפרש בצורה אובייקטיבית את המצב – הוא לא עושה בכוונה, בודק גבולות כמו כל ילד – או מחפש תשומת לב בדרך לא מועילה |
|
להגיד לילד: אני כועס/ת, אני לוקח/ת פסק זמן להירגע עכשיו/אני מבקש/ת ממך גם כן ללכת לחדר ולהירגע. |
|
לחזור ולדבר שוב ברוגע – “אני כועס בגלל שלא שמרת על ההסכם” “התחייבת להיות אחראי….” נלמד מזה ונפתור את זה ביחד. מה לדעתך יכול לעזור ומה עלי לעשות לעזור? |
|