רנה דקאר, פילוסוף צרפתי מפורסם, כתב ב 1640 “אני חושב לכן אני קיים”. מה ה”אני” שחושב? הוא החלק שבמוח ששם לב לכול – למחשבות לרגשות, להתנהגות, לתחושות הגוף, וגם שם לב שהוא שם לב. הוא ה”עצמי הצופה”, שעושה “זום אווט”, ומתבונן בדבור העצמי ובאינטראקציות עם אחרים בסקרנות. הוא לא מתייג או שופט – רק מביט ומתעניין. האני הצופה מאפשר לנו להכיל ולקבל את עצמינו ואת המתרחש – ולהפעיל את עצמינו בהתאם למטרות ערכיות ארוכי טווח.
לכולנו עצמי צופה – אך לא תמיד אנו מודעים שהוא קיים. לפעמים זו רק תחושה שמשהו אינו מתפקד נכון ושעלינו לשנות גישה. לפעמים אנו תקועים, ולא יודעים מה לעשות – אנו ב”לופ” של ניתוחים אינסופיים שמחזירים אותנו לאותם ההתנהגויות למרות שהתוצאה אינה אפקטיבית.
העצמי הצופה מתייחס לתפקוד הניהולי “מטה קוגניציה”, היכולת לערוך בקרה עצמית במטרה לעודד חשיבה פרודוקטיבית שמובילה לקבלת החלטות נבונות. המונח מופיע בגישות שונות, ביניהם The Observing Self של Acceptance and Commitment Therapy, ו Wise Mind – של Dialectical Behavioral Therapy, שמקשר בין החשיבה הרציונלית לבין החשיבה הרגשית.
באימון, המונח “הקשבה ברמה 3” קשור לתפקוד הניהולי מטה קוגניציה. המאמן מפעיל את העצמי הצופה שלו ע”מ ללמד את המתאמנים לפתח את העצמי הצופה שלהם. כאשר אנו קשובים לא רק למחשבות שלנו (הקשבה ברמה 1), ולמה שאחרים אומרים (רמה 2), אלא גם קשובים למכלול של רגשות ואנרגיות, התקשורת עם עצמינו ועם אחרים משתפרת.
בעלי הפרעת קשב מתקשים לפעול מתוך העצמי הצופה, עקב עיכוב בהתפתחות התפקודים הניהוליים. הם בד”כ בהקשבה ברמה 1 – קשובים לפטפוט הפנימי יותר מאשר למתרחש. הם לרוב מוסחים ע”י מחשבות שאינן מכוונות להשגת מטרות. הם מנוהלים יור מאשר מנהלים, רי אקטיביים ולא מספיק פרו-אקטיביים, ומפעילים את מנגנון ה FFF – לחימה, בריחה וקיפאון – כאשר נדרש התמודדות עם מטלות שנתפסות כקשות לא מעניינות, ולא מהנות. הם אינם נעזרים בבקרה של הסיטואציה כדי להתחבר עם הרווח העתידי של הפעלה. לכן יש נטייה להתנגד, לדחות, ו/או לשכוח לגמרי את המשימה.
במחקרים על מטה קוגניציה של בעלי ADHD נמצא הקטנה של האזור של המוח ששם נמצאת יכולת הבקרה. לכן, עבור בעלי ADHD, נדרש יותר זמן ומאמץ ע”מ לבצע מטלות שאינן באזור הנוחות.
אימון תפקודים ניהוליים נותן מענה למתאמנים שזקוקים לחיזוק הצופה הפנימי. המאמן מלווה את המתאמן בתהליך הערכה וקבלה עצמית, בעזרת שאלות שמאפשרות הערכה אובייקטיבית של יכולות ומטרות, זיהוי דרכי התמודדות עם מצבים מעוררי מנגנון ההישרדות, ובדיקת היעילות של תוכניות.
ניתן לחלק את תהליך האימון ל – 3 שלבים, ולכל שלב שאלות שמעצימות את העצמי הצופה:
- תכנון: עיצוב מטרות ברורות עם תוכניות פעולה:
- מהי מטרת המשימה?
- עלי לארגן לפני ההתחלה?
- מה אני כבר יודע/לא יודע על הנושא?
- מהם שלבי הביצוע וכמה זמן נדרש לכל שלב?
- למי אוכל לפנות אם אתקע?
- מה אוכל להגיד לעצמי כדי ליצור מוטיבציה?
- הערכה: הערכת אופן ההתמודדות עם הסחות ובעיות:
- האם אני עומד בזמנים?
- האם אני ממוקד ושולט בהסחות?
- אם אני לא ממוקד, מה אוכל לעשות כדי לחזור לתפקוד?
- רפלקציה: בקרה על היעילות של ההתנהלות:
- האם עמדתי בדדליין?
- מה איכות הביצוע?
- מה יכולתי לשפר?
ניתן להיעזר בתשאול מטה קוגניטיבי לכל מטלה ולכל סיטואציה, לדוגמה בסיטואציה חברתית:
- תכנון:
- מה מטרת השיחה?
- חשוב לי להגיד?
- איך אגיד את זה?
- מה למדתי משיחות קודמות ,עובד” ו”לא עובד”
- הערכה:
- כיצד אני מקשיב?
- מה מסיח אותי?
- איזה תחושות גוף עולות ?
- איך אחזור להקשבה?
- רפלקציה:
- מה היה חיובי בתקשורת?
- מה פחות הרגיש נוח?
- מה למדתי מהאינטראקציה?
העצמי הצופה מתפתח כאשר המתאמן מפנים את תהליך התשאול העצמי.
