הרפואה התקדמה מאד בטיפול תרופתי להפרעת קשב, אך עדיין אין בדיקה אחת שיכולה לאבחן הפרעת קשב באופן מכריע וללא התיייחסות למידע נוסף.
רופאים מאבחנים הפרעת קשב בד”כ באמצעות ראיון דיאגנוסטי התפתחותי ושימוש בשאלונים נורמטיביים, כגון שאלוני קונורס. אנשי מקצוע אחרים משלבים מידע מכמה מקורות:
כל תהליך אבחוני כולל איסוף מידע על הרקע ההתנהגותי ורגשי, וסריקת התנהגויות ספציפיות המתארות את התסמינים העיקריים של ההפרעה לפי ספר הפסיכיאטריה DSM-IV.
מהם הקריטריונים לאבחון?
ישנם 3 טיפוסים של הפרעת קשב אפשריים:
האבחנה של הפרעת קשב מחייבת שישה או יותר מהתסמינים הבאים בקבוצה הראשונה (ADD) או השנייה ((ADHD, או שניהם ((ADHD ברמה שאינה תואמת את הגיל.
ליקויי קשב
היפראקטיביות/אימפולסיביות
כדי לקבל דיאגנוזה של הפרעת קשב אצל ילדים:
האבחנה של בנים היא בדרך כלל פי 3 מאצל בנות מאחר ובנים בדרך כלל יותר היפראקטיביים אימופולסיביים, הם משדרים קשיים ביכולת לתפקד בלימודים ועם חברים. עם זאת, פעמים רבות בנות עם הפרעת קשב , שהם בד”כ לא היפראקטיביות, “נופלות בין הכיסאות” ומאובחנות יותר כבעלות מצבי רוח או חרדה – והאבחנה של הפרעת קשב מתפספסת.
חשוב מאד לפנות לגורם שהינו מומחה לאבחון הפרעת קשב, על מנת לקבל את הדיאגנוזה המדויקת ביותר. לאחר אבחנה ברורה, אפשר לטפל בשילוב של כלים, תרופתיים וטיפוליים.