כיצד הורים יכולים לחזק תפקודי ניהול עצמי בקרב בני נוער

ליסה גרוסמן, פסיכולוגית חינוכית ומאמנת אישית
מומחית באבחון וטיפול בהפרעת קשב
www.lisagrossman.com

 

כאשר הילדים שלנו מגיעים לחטיבת ביניים אנו מצפים וסבורים כי יש להם את היכולת ללמוד בצורה עצמאית, לנהל מעקב אחרי המשימות שלהם, לתכנן ולבצע פרויקטים ארוכי טווח, ולנהל את חיי היומיום בצורה אחראית. יכולות אלו תלויים ברמת ההתפתחות של ה”תפקודים הניהוליים” של המוח.

תפקודים ניהוליים מהווים את מרכז הפיקוד של המוח ומתווכים בין מה שהרגש רוצה לעשות לבין מה שמצב דורש מבחינת התמודדות תקנית. התפקודים הללו עוזרים לנו להפריד בין עיקר ותפל, לקבוע מטרות ולהתניע את עצמנו לבצע את מה שנחוץ. התפקודים הללו גם מסייעים לעקוב אחרי אופן ההתנהלות של מטלות ולדחות הסחות דעת כדי שנוכל לבצע משימות בשלמותן.

אנו כהורים מצפים מילדינו המתבגרים לגלות עצמאות ולהתנתק מההשגחה הצמודה שלנו  כך שנוכל לסמוך עליהם. אבל מה קורה כאשר ילדים עם קשיים תפקודיים על רקע ליקויי למידה, קשיי קשב ו/או קשיים רגשיים ועוד זקוקים לעזרתם של ההורים? מה ניתן לעשות כאשר אנו מגלים כי ילדנו אינם מתפתחים מספיק בשביל לנהל באופן עצמאי את חייו?

הורים יכולים לחזק תפקודים ניהוליים ע”י עידוד ביצוע משימות שמפתחות  את היכולת לדחות ספוק מידי. זה הוכח ב”מבחן המרשמלו” – ניסוי שנערך בסוף שנות ה-60 ע”י הפסיכולוג וולטר מישל שבחן את התהליכים המנטאליים הנחוצים לדחיית סיפוקים. הוא ערך תצפית דרך מצלמה נסתרת בילדים בני 2-4 שהתבקשו להתאפק מלאכול מרשמלו אחת בתמורת ההבטחה לקבל שניים לאחר שהתאפקו במשך רבע שעה. רק שליש מהילדים הצליחו להימנע ולעמוד בפיתוי. מעבר לכך, לאחר כעשור לאחר הניסוי נערך מעקב אחר כל הילד – והתגלה שאלו שהצליחו השיגו יותר מהאחרים בחיים האקדמיים והאישיים. וולטר מישל הגיע למסקנה שילדים בעלי יכולת דחיית ספוק – שהיא תפקוד ניהולי מרכזי – מצליחים לנהל את עצמם בצורה יעילה.

מהי המשמעות של הניסוי והמעקב? אם נכוון ילדים ומתבגרים לעסוק  בפעולות שבונות את היכולת להתאמץ לקראת מטרות ארוכי טווח – כמו שיעורי בית, מטלות בית, פעילות ספורטיבית והשתתפות בפעילות חברתית מובנית– אנו מחזקים  את היכולת לווסת דחפים למען ה,מרשמלו השני” – וכך ניתן , לתמוך בתפקודים הניהוליים החלשים.

להלן כמה טיפים:

  1. לשוחח עם הנער על החשיבות של דחיית סיפוקים – להראות את מבחן המרשמלו ביו טוב:
  2. במידה והנער מתקשה לבצע את המטלה, על המבוגר ליצור מוטיבציה דרך משפטי חיזוק משמעותיים עבור הילד כמו “אני יודע שזה מאמץ בשבילך ואולי לא מתחשק לך כעת לעשות את זה, אך אני מאוד מעריך את זה שאנחנו עובדים ביחד ועבורי זה לא מובן מאליו”.
  3. ניתן “לשלם” בזכויות ובדמי כיס כדי ליצור קשר חיובי בין המאמצים אותם הם משקיעים לבין רווח מיידי וקונקרטי. אם אין מוטיבציה פנימית, עלינו להפעיל גם מוטיבציה חיצונית להנעת הילד לצורך ביצוע המשימה.
  4. ניתן לחבר ביחד משפטים מעודדים שיכולים לבנות נחישות ודבקות למטרה בקרבם כמו: “זה רק רבע שעה עבורי ואחרי זה אוכל לשחק עם חברים / במחשב”, “זה כיף לעזור..יעריכו ויודו לי על כך”, “אעשה מאמץ וארגיש הרבה טוב עם עצמי”.
  5. חשוב לאמץ דפוס תקשורת מכבדת שמאפשרת מיתון רגשות לא נעימים. להלן כמה כללים לשימוש בתקשורת יעילה ומאזנת:

אסטרטגיות תקשורת מכבדת ולא אלימה

להימנע מההתנהגויות הבאות: במקום זה:
לקרוא אחרים בתוויות ושמות גנאי פוגעניים להביע כעס בלי לפגוע, לדוגמה להתחיל עם המילה “אני”: אני כועס כשאתה…
להתערב באמצע שיחה להקשיב עד הסוף או לבקש להתערב בצורה מנומסת
להעיר ולבקר לבקש שינוי ספציפי בלשון של בקשה או הצעה
להתגונן לציין כי אנו לא מסכימים עם מה שנאמר, או מסכימים חלקית.
לתת הרצאות או הסברים ארוכים לבקש במשפטים קצרים, לא יותר מעשר מילים.
לא להסתכל על מי שמדבר ליצור קשר עין, לפחות מידי פעם
לדבר על כמה נושאים בו זמנית להתמקד בנושא אחד ורק כאשר מסיימים לדון עליו ניתן לעבור לנושא השני
להגיע למסקנות מהירות, שהאחר עשה את הדבר הכי גרוע שאנו יכולים לעלות בדעתנו לא לקפוץ למסקנות אלה לשאול שאלות בעלות סקרנות והכלה.
לדבר על העבר להתמקד בהווה בלבד
לקרוא את המחשבות של האחרים לשאול על מה חשבתם כאשר …?
לתת פקודות להציע, לבקש, לייעץ, ולציין בפני המתבגר כי אנו היינו רוצים את ההחלטה שלו בנושא
לנתק קשר להתנתק לזמן קצר עד שנרגעים, ולהסביר את מה שמפריע בלי להאשים – ולבקש עזרה במציאת פיתרון לבעיה.
להמעיט בכאב האחר – להפוך משהו שכבד וכואב למשהו  לעניין לא חשוב, “זה לא כזה ביג דיל, על מה אתה כ”כ מתעצבן.” לשדר הבנה והכלה, לשקף את הרגשות של האחר במילים שלך: אני מבין.. זה בטח מתסכל, מעצבן, מעציב, וכו’.
להתעכב על דברים קטנים להתעלם מדברים לא חשובים, ולהתמקד בדברים החשובים. אף אחד לא מושלם.

חשוב מאוד להדגים לילדים ולבני הנוער תקשורת אסרטיבית, ומכבדת לכן הכללים הללו תקפים על כל בני המשפחה. כאשר נוצר ויכוח, נוכל להסביר שכל אחד רואה אירועים עם פרספקטיבות שונות. עלינו לעודד את הילדים לאסוף מידע, לחשוב על אופציות לפתרון בעיות וללמוד להתגמש במידת הצורך. עלינו להדגים גמישות ולפעול תוך מתן תשומת לב מרובה להתנהגות חיובית ופחות לשלילית.

המטרה היא לתת לילד ולמתבגר מסגרת של כללים ורעיונות שיכולים לעזור לו לפתח את התפקודים הניהוליים אשר יאפשרו לו לווסת את רגשותיו בצורה תקינה.