הקץ למלחמות המטלות

פנו אלי ואשמח לחזור בהקדם
שם (חובה)
טלפון (חובה)


בעבודתי בהדרכת הורים, אני שומעת את המשפטים הבאים כאשר אני מבקשת מהורים ל”שחק” אינטראקציה מסביב לבקשות:

“כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לסדר את החדר שלך – הוא נראה כמו דיר חזירים!! אני לא מבקשת שום עזרה אחרת
– רק תטפל בדברים שלך!”

“זה החדר שלי מה איכפת לך! “

או, “יערה, זה התור שלך לעשות כלים”.

“אבל יש לי מבחן מחר!” אני עסוקה בעצם כל השבוע…(ואז מדברת שעה עם חברה)

לבקש או לא לבקש? האם כדאי להורה לבקש מילדיו לסדר, לעזור עם כלים, אוכל, כביסה, או ניקיון כללי – כאשר הוא לא עושה את הדברים המינימאליים שעליו לעשות עבור עצמו?

ברוב המקרים, ילדים מחנכים את ההורים, ולא ההפך. הילדים מלמדים את ההורים שלא כדאי להם לבקש כי הילד ידחה, יצחק, ויעשה הכול כדי לא לעשות את המבוקש – עד שהורה אומר לעצמו: “אין לי כוח כבר!! אעשה לבד!”

ילדים היום התרגלו לקבל זכויות ללא מאמץ. הם מגורים על ידי מסכים וטלפונים, ומצפים שחייהם יהיו מעניינים ולא משעממים אפילו לשנייה אחת. לכן, אין מוטיבציה לעשות דברים שאינם מעניינים אותם ושאינם נותנים להם סיפוק מיידי. הורים רבים כבר מוותרים לילדיהם על סידור החדר – ולא לדבר על שיתוף פעולה במטלות בבית שחייבים להיעשות כדי שהבית יתפקד. האם אתה הורה שוויתרת כבר כי קל יותר לא לבקש – חבל להתחיל ,מלחמה”?

המלחמות האין סופיות עם ילדים מתחילות מגיל שנתיים, כאשר הילד מתחיל להגיד “לא” – כמעט המלה הראשונה שלו. ילד רוצה מה שהוא רוצה כאן ועכשיו, זה חוק ביולוגי של ילדים. הם לא רגישים לאי סדר, זמן או רעש – ואינם מבינים מה רוצים מהם . התפקיד הביולוגי של הילד הינו לקבל את מה שהוא רוצה = ולפעמים זה לא משנה מה התוצאות. הם מתישים – ואנו מותשים!!

גיליתי בעבודתי בהדרכת הורים שקשה להורים – במיוחד הורים במשפחות ADD/ADHD – לבנות רוטינות של עזרה במטלות הבית. קשה להם להסתכל מעבר למלחמות הקטנות ולהצפה הרגשית שגם הילד וגם ההורה חווה מסביב לבקשות פשוטות, על מנת לחנך ת הילדים בערכים של נתינה שיתוף פעולה וכבוד הדדי. זה מתיש אותם כי הילד בעל הפרעת הקשב מטבעו שונא שעמום, שגרה, פעולות שאינן רווחיות, ובכלל לעשות כל דבר שנתפס כלא חשוב ולא מעניין. לכן תשובותיו בדרך כלל היא: ,לא עכשיו” או “למה אני”?

אז – לבקש או לא לבקש? ואם כן – איך מבקשים ואיך יוצרים מוטיבציה לעושת את הדברים שאינם נראים חשובים או מעניינים לילד?

התשובה שלי להורים לגבי ,לבקש או לא” היא: “כן!!!” בקשו מילדיכם להשתתף במטלות של הבית!! אין דרך טובה יותר ללמד ילדים לקבל אחריות, ולהיות חלק מנתינה ושיתוף פעולה. ילדים שלוקחים חלק פעיל במטלות בית מצליחים יותר בבית ספר ועם חברים כי הם לומדים להיות קשובים לצרכים של אחרים, לדחות סיפוקים יותר מיידיים, להתאמץ ולעבוד לקראת מטרה. בצוע עקבי של מטלות בית מחזק את הדימוי העצמי עקב קבלת תחושת ספוק פנימי לאחר קבלת חיזוקים מילוליים על ידי ההורים. ילדים שרואים שהוריהם עושים הכול עבורם, מתקשים לתרום את חלקם ולהיות שותפים מלאים בחייהם הבוגרים.

קיים אתגר מיוחד ללמד ילדים בעלי ADD וADHD לבצע מטלות בית. האמת – קיים אתגר לבקש מילדים בעלי קשיי קשב לעשות כל דבר שאינו רגיל לעשות. למה? הם מתקשים להפסיק פעולה אחת למען פעולה אחרת, הם שוכחים דברים שנאמרו , והם אינם קשובים לזמן. עכשיו מתפרש כמתי שנוח לי. בנוסף לכול – פשוט לא אוהבים לעשות מה שאומרים להם.

אז איך מעודדים את הילד לעשות משימות שמפריעות לחיי הכיף שהוא התרגל אליו? ישנם 5 שיטות המעודדות התחלת התנהגויות.בעבודתי בהדרכת הטרים, אני מאמנת הורים באסטרטגיות אלו למטרת העצמת העצמאיות והאחריויות של הילד.

הפכו ביצוע מטלות בית לרוטינה.

מגיל צעיר רצוי ללמד ילד לסדר ולנקות אחרי עצמו. ולעזור במטלות הבית. חשוב ללמד את ילדינו לכבד חפצים
ולכבד את הסביבה הפיזית שלהם.

למדו ילדכם להחזיר חפצים, להרים צעצועים, לנגב, לסדר מיטה, להביא בגדים מלוכלכים לסל כביסה, להשקות צמחים וכל דבר שהוא יכול לעשות הדורש 1-2 שלבים ולוקח מעט זמן . מגיל שנתיים ילדים אוהבים לעזור, ולקבל חיזוקים מילוליים מלהיבים כאשר הם “עובדים” ליד הורים,

אפשר להשתמש במדבקות או פרסים קטנים כדי לחזק ולעודד הרגל שיחזור על עצמו. עם הגיל, אפשר לאפשר לילד לבצע מטלות מורכבות יותר, כגון הכנת אוכל, סידור ובניקוי שולחן, טפול בחיות, כפול והחזרת כביסה. בגיל 8-9, ילדים יכולים לעזור עם כלים, עם כל שלבי הכביסה, ועוד מטלות ארוכות יותר. עד לגיל ההתבגרות, התפקיד החשוב ביותר של הורה הינו ללמד את הילד כישורי חיים: כיצד לתקשר בצורה מנומסת ומכבדת, וכיצד להיות שותף פעיל במטלות הבית השגרתיות. אם ילדך לא רכש את הכישורים הבסיסיים האלה,
זה אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל.

היו ברורים לגבי מה בדיוק אתם רוצים שהילד יעשה.

למדו את הילד לבצע מטלה דרך הסבר ספציפי. זה כללי מידי להגיד: “סדר את החדר”. פנו ישירות לילד מקרוב ובגובה עיניים, ובקשו ממנו משהו. להלן כמה כללים למתן בקשות:

  1. תתקרב לילד
  2. מבט פנים נייטרלי
  3. טון אסרטיבי, לא כועס
  4. הגיד את השם של הילד
  5. בקש באופן ספציפי מה שאתה רוצה, בכמה שפחות מילים
  6. אין הרצאות
  • ירדן, הרם את הבגדים מהרצפה ותשים אותם על הכסא.
  • נטלי, עזרי לאימא עכשיו לשים צלחות על השולחן
  • איתי, תסגור בבקשה את הטלביזיה בעוד 5 דקות ותבוא למטבח.

מיד עם תחייל הביצוע, חשוב שההורה יחזק את ילדו עם מגע וטון של הערכה: “וואו! זה היה מעולה, איך שמיד עשית את מה שביקשתי!”

עם ילדים גדולים, מספיק לתאר את ההתנהגות הרצויה שבוצעה ולהגיד “תודה”.

היעזרו בטכניקות לעודד שיתוף פעולה: שעון מטבח, טבלאות

שעון מטבח
“אני מבקש ממך להרים שלושה דברים מהרצפה ולשים את זה בחדרך. אני מכוון את השעון לעשר דקות ואני מתערב שאתה לא יכול בזמן הזה!” והילד אומר “אני יכול”. הטכניקה הזאת טובה לילדים צעירים, מעודד אותם להיות צמודים לזמן.

שימוש בטבלאות
השימוש בטבלאות מוכר לכל הורה. בהדרכת הורים, אני מעודדת הורים להשתמש בטבלאות באופן עקבי ולא לוותר – זה משפיע על המוטיבציה והעקביות של הילד ומזכיר להורה לחזק אותו. הטבלה משרתת שני דברים: מזכירה להורים לחזק, ומעלה את המוטיבציה של הילד עם מבנה חיצוני המסמל רווח. החיזוקים הטובים ביותר הם דברים קטנים שאפשר לחלק כל יום. הכי טוב להרוויח פעולות שהילד אוהב, כמו דקות מסך, להישאר ער בלילה ביום ו’, לראות סרט, לקבל פרס קטן, או כל “זכות” אחרת. כמובן, אפשר להשתמש בכסף.

ההבדל בין שימוש בטבלה ושוחד הינו ששוחד ניתן לפני המעשה, ופרסים בעיצוב התנהגות ניתנים אחרי המעשה. על מנת להצליח בשימוש בטבלאות, חשוב להשתמש בהם בעקביות למשך לפחות חודש. המטרה הינה לערב את הילד ברשימת ההתנהגויות שעבורו יקבל נקודות. אפשר לבחור ב2 סוגים של התנהגויות: שמירה על כללים בסיסיים, כגון לדבר בכבוד, לא לצעוק ולא להרביץ, לשחק עם האח ללא מריבות, ורוטנות יום יומיות, כגון התארגנות בוקר, הכנת שיעורים, סדור החדר, וביצוע משימות בית כגון לטייל עם כלב, לעזור עם כביסה.

כללים לשימוש בטבלאות:

  1. תקבעו את הכללים וההתנהגויות ספציפיות ומציאותיות עבור ילדכם, אל תצפו למושלמות.
  2. תתלו את הטבלה במקום יעיל, כגון חדר שינה או מטבח.
  3. ההורה אחראי בהתחלת השימוש בטבלאות לשים מדבקות, נקודות, כוכבים או כל סימן אחר שישקף התנהגות חיובית; אפשר לסמן – אם ההתנהגות לא בוצעה.
  4. תעברו על הטבלה כל יום ביחד, ללא הערות שליליות – רק חיזוק ועידוד הקשור למשימה.
  5. חישוב פשוט של התוצאה היומית: לרשום 5 (או כל מספר אחר אי זוגי) התנהגויות רצויות, ואם יש יותר “+” (ביצוע משימה) מאשר “– ” (אי ביצוע) אז יש פרס בסוף היום.
  6. חישוב מורכב יותר לילדים גדולים
  7. הכינו “תפריט חיזוקים” שהילד יכול לבחור ממנו מה הוא רוצה לקנות עם הניקוד. לדוגמא:
    • הליכה לישון רבע שעה מאוחר יותר
    • זמן מחשב או טלביזיה או כל מסך אחר.
    • משחק עם הורה
    • להזמין חבר לישון
    • ללכת לישון מאוחר יותר
    • אוכל: גלידה, חטיף
    • פרטי ביגוד
    • קלפים
    • דמי כיס

ואם המטלה לא נעשתה – מה אז??
זאת הבעיה הכי קשה עבור הורים – לשים גבול. הדרך הכי טובה לשנות הרגלים הינה לחזק את ההתנהגות הרצויה כאשר היא מופיעה. יחד עם זה, אפשר לזרז שינויים עם הערות ועם עונשים קלים. אפשר להגיב לאי ביצוע מטלה ביתית כך: ” לא הצלחת ב…..אי בטוח שמחר תצליח. הצבת גבול דרך עונשים קצרים מחזק את הסמכות ההורית ומלמד את הילד שיש ערך רב להרגל חיובי.

תוצאות טבעיות.
השיטה הזאת טובה למספר מקרים במשך היום בהם ישנה תוצאה של ביצוע או אי ביצוע מטלה. תוצאות טביעות מלמדות את הילד שלכל התנהגות ישנה תוצאה או מחיר, רווח או הפסד. המטרה הינה שילמד לבד מה שווה לו לעשות. לדוגמא, אם ילד השאיר חפציו בכל מקום בבית, גם לאחר קביעת כלל שלא משאירים דברים אישיים באף מקום חוץ מחדר השינה, ההורה יכול לאסוף אותם ולהחזירם רק לאחר זמן מסוים או ביצוע משימת סדר וניקיון . עוד דוגמא: אם ילד לא אוכל את מה שהוכן לו, לא יהיו עוד אופציות וההורה לא יכין לו משהו מיוחד. אם ילד (מבוגר יותר) עלול להגיע מאוחר לבית הספר עקב איטיות בהתארגנות – ההורה לא יסיע אותו. הוא יצטרך להגיע בכוחות עצמו. תוצאה טבעית תעבוד רק אם ההורה לא יתערב!

עוד שם לתוצאות טבעיות הינה : “חוק סבתא”: לפי חוק סבתא: “אחרי שתסיים את המטלה, תוכל לעשות מה שאתה אוהב”. בשום פנים ואופן אל תסכימו לחוק הפוך: קודם הילד מקבל משהו ואחר כך יעשה את המשימה. זה לא יקרה….

“קודם תסיים שיעורי בית, תסדר את התיק, ואת החדר – אח”כ תראה טלביזיה, תשחק עם חבר וכו.” התוצאה החיובית מחזקת את ההרגל שמורגש בהתחלה כשלילי.

שיטת הקנסות
שיטה זו דורשת שהילד יקבל דמי כיס. ניתן לתת דמי כיס מגיל חמש ומעלה. אפשר לתת חצי מהדמי כיס כתשלום על ביצוע משימות בבית והשאר ניתן חינם. לדוגמא: ילד בין 11 רוצה כלב ואת/ה סירבת ובן/ת הזוג סירבו גם כן, מאחר וההורים לא בוטחים בילד שיטפל בו כמו שצריך.

בסופו של דבר הילד קיבל כלב (כי גם בני הזוג רצו כלב גם כן). מה עושים?: אתה אומר לילד מה ההסכם. הוא בן 11 ומקבל בערך 20 שקל לשבוע. ההורה רוצה שהוא יאכיל את הכלב עד שש בערב. אם הילד מאכיל אותו עד אז – התגובה של ההורה: “יש לי חדשות טובות וחדשות רעות, החדשות הטובות הן שיש לך עד שש בערב להאכיל את הכלב ותקבל עבור זה שני שקלים לכל מצב שהצלחת ללא תזכורת. החדשות הרעות הן שאם לא עשית בזמן אתה משלם לי את הכסף”.

1,2,3 התחל
שיטה זו לוקחת פחות משתי דקות. לדוגמא: אם הילד זורק את המעיל על הרצפה ואתה מבקש ממנו להרים והוא לא מסכים – תתחילו לספור לאט עד מספר 3. במספר 3 אומרים “התחל” אם הוא מרים. אם הילד אינו תופס – עוברים לקנס. אפשר להרים במקומו את המעיל אבל זה יעלה לילד. ההורה מדבר לאט, מעט ומתעלם מכל מקרה של צעקה, מריבה, דיווח או מניפולציה.

בהדרכת הורים, אני מלמדת הורים כיצד להשתמש טכניקות לשינוי התנהגותי על מנת לעודד ביצוע מטלות בית כחלק מרוטינת המשפחה – ועל ידי כך ללמד ילדים ערכים משפחתיים. הרווח הינו חלוקת תפקידים יעילה, ירידה מסטרס הורי וממלחמות נצחיות מסביב למטלות.