התמודדות עם סטרס – דאגנות וחרדה

פנו אלי ואשמח לחזור בהקדם
שם (חובה)
טלפון (חובה)


הבן שלי לא רוצה ללכת לישון לבד. הוא נרדם במיטה שלנו, מול הטלוויזיה, או במיטתו רק כאשר אנחנו ישנים לידו,והוא בן 10!” דאגנות יתר היא אחת הנושאים השכיחים ביותר בהדרכת הורים.

מה היא דאגה?

דאגה הינה רגש, הפועל כמו צפירה במוח. כאשר הצפירה עובדת נכון, היא משרתת אותנו. כאשר היא לא עובדת נכון היא גורמת לנו להרגיש רע: היא מפריעה להגעה להישגים, גורמת לנו לטעות ולהיות חולים. לדאגה לא תקינה קוראים דאגה רעלית, ובמילים מקצועיות -חרדה. חרדה קיימת יותר ויותר אצל ילדים, עקב הדרישות המלחיצות של החברה המודרנית, יחד עם מסרים מבלבלים שהם עלולים לקבל מהורים עסוקים ולא עקביים. בעבודתי בהדרכת הורים אני שומעת מהורים על ילדים שמפחדים מ:
חושך: למרות שמיכאל הבין שאין מפלצות מתחת למיטה-קשה לו להירדם. הוא בוכה, יוצא מהמיטה מספר פעמים ומתלונן על כאבים. התנהגויות אלו מובילות לקבלת תשומת לב מההורים, והעיקר- מעקבות את ההליכה לישון.

פרידה: שרון מתלוננת לאמה שהיא מרגישה בחילה ואינה רוצה ללכת לבית הספר. בגן היא בכתה כאשר היא נפרדה מאמה, ואמה נשארה איתה חצי שעה עד שזה עבר.

דבור לפני קהל והשתתפות בפעילות חברתית: אילנית מפחדת לדבר בכיתה ומסתתרת כאשר אורחים מגיעים לבית. לאחרונה, הפסיקה גם להזמין לביתה חברים. הוריה שמים לב שמעגל האינטראקציות שלה מצטמצם.

מעלית: יונתן אינו מפחד משום דבר – חוץ מלהיכנס למעלית. המשפחה גרה בקומה 7 והחרדה הזאת בעייתית מאד.

כישלון: שקד לומדת למבחנים בנחישות. הכנת שיעורים ולמידה למבחנים נעשית באיטיות וביסודיות. היא נוטה למחוק פעמים רבות כאשר אינה מרוצה ממה שכתבה. הוריה שמים לב לפרפקציוניזם גם בבחירת בגדים, אוכל, וחברים. לפני מבחנים שקד לחוצה וסובלת מחרדת מבחנים.

כללית: דני דואג לגבי הכול. אם יש טיול בעוד שבועיים הוא דואג אם יהיה מזג אוויר טוב, אם יהיה מספיק מה לאכול, אם יהיה לו מה לעשות וכו’. בדרך כלל הדאגה עוזרת לו לתכנן, כעת הדאגה מפריעה לו לצפייה הנעימה שלפני הטיול.

אני מסבירה להורים המגיעים להדרכת הורים, שחרדה נובעת מהתחושה של אי היכולת לשלוט במה שיקרה- בשינה, במבחן, בנסיעה, אצל הרופא. כאשר הילד אינו יודע איך תסתיים החוויה, ואי אפשר לנבא תוצאה חיובית ב100%, לילדים (וגם למבוגרים) מסוימים יש נטייה לנבא את הגרוע ביותר. לעיתים הם לומדים את התגובה הזאת מהוריהם, ולעיתים התגובה נובעת מטראומה. כאשר הורים אינם מבינים את הסיבה לבעיית הילד, הם עלולים גם ם לדאוג, או להגיב כאילו הילד מתמרד כי אינו רוצה לשתף פעולה עם בקשותיהם, או ליזום פעולות חשובות.

כולנו דואגים במידה מסוימת. דאגנות בינונית פועלת כמנגנון ליצירת מוטיבציה, אך דאגה שהופכת לחרדה כאשר האדם מאמין שהתוצאה תהיה רעה, לכן הוא יעשה הכול כדי להימנע מהסיטואציה ממנה הוא חושש. האדם החרדתי מפרש סיטואציה כמפחידה, מרגיש לחץ פיזי- כמו חנק בצוואר, פעימות לב עזות, רעד, זיעה, קשיי נשימה, ומגיב בהימנעות ועצבנות. תגובותיו הנמנעות מלמדות אותו שאפשר להימנע מתחושת הלחץ- התוצאה של “הצלה” מהגורם המפחיד, מורידה מיידית את רמת הסטרס – וההתנהגות חוזרת על עצמה שוב ושוב. הרווח הוא הקלה בתחושה הלא נעימה.

כאשר הורים שמים לב לדאגה, ומגיבים בתגובת דאגה משלהם – לדוגמא, שואלים הרבה שאלות, או מנסים להוכיח שאין סיבה לדאוג– הילד מקבל יתר תשומת לב לתגובתו. אני מלמדת הורים המגיעים להדרכת הורים, שפעמים רבות הם מחזקים התנהגויות בעייתיות
דרך תשומת לב מיותרת.

איך הורים יכולים לעזור לילד להירגע ולהתגבר על הפחדים?
בתהליך הדרכת הורים בגישה אימונית, הורים מקבלים כלים שיעזרו להם להגיב בצורה עניינית ולא רגשית לחרדות הילד. אנו מתרגלים ביחד במשחק תפקידים את התגובות הרצויות.

*חשוב לציין שהדרכת הורים אינה תחליף לטיפול פסיכולוגי כאשר הילד סובל מחרדות קשות, כגון פוביות או התקפי פאניקה, או כאשר רמת החרדה משבשת את התפקוד של הילד.

אסטרטגיות לשליטה בדאגנות/חרדה
1. .לשדר אמפתיה. במקום להגיד “אין לך מה לדאוג” או “פשוט תפסיק לחשוב על המפלצות”, תאשר לילד כי הפחד הוא רגש טבעי, ושאפשר לדבר עליו. על ההורה לשדר לילד שגם אם יש פחדים, אפשר למצוא דרכים להתמודד.

2. ללמד כיצד מחשבות מסוימות מובילות לחרדה. לשוחח על הגירויים שמעוררים את הפחד, על המחשבות של הילד בנוכחות הגורמים האלה, התגובות הפיזיות, והתוצאה הסופית.

ספרו של ד”ר דניאל אמן “המאמן הראשי \ כיצד ללמד ילדים לחשוב חיובי ולהרגיש טוב”, הוא כלי שמקנה לילד כלים לניהול מחשבות, רגשות ותגובות. ד”ר אמן מסביר שיש 9 סוגים של מחשבות שליליות אוטומטיות שמשפיעות על הביטחון העצמי, ביניהם:
א. קריאת מחשבות: הילד חושב שהוא יודע מה אחרים חושבים עליו, “המורה/הילדים שונאת/ים אותי”.
ב. תמיד זה ככה: אי אשפר לעשות משהו, המצב לא ישתנה, אם בעבר משהו קרה זה יחזור על עצמו, לדוגמא: “אני תמיד נכשל במבחנים, לא חשוב כמה אני לומד”.
ג. חשיבה עם רגשות: בגלל שאני מרגיש ככה – זה חייב להיות נכון, “משהו רע הולך לקרות”, אני מרגיש את זה בבטן ואני בטוח בכך”.
ד. חשיבה שחור לבן וחצי הכוס הריקה: להסתכל על הצד השלילי, להיות ממוקד בדאגה ולא בתמונה הגדולה: “אין לי עניין במסיבות – לא אוכל ליהנות כי כולם שונים ממני”.

ילדים שמתלוננים הרבה על כל דבר קטן נוטים להיכנס ללחץ כאשר מפרשים מצבים עם חשיבה נגטיבית אוטומטית. חשוב ללמד את הילד דרכים להתנגד למחשבה עם דבור עצמי חיובי. ישנם שלושה סוגים של דיבור עצמי חיובי:

מחשבות מאשרות:

  • אני בסדר
  • אני בטוח
  • אני חזק
  • אני לא מפחד
  • אני אשתדל מחר

מחשבות מרגיעות או נעימות:

  • אני במקום רך או חם
  • עוד מעט אני אראה את סבא
  • כאשר אגיע הביתה יהיה לי כיף

מחשבות מציאותיות:

  • אין באמת רוחות רפאים
  • האיש הרע בסרט הוא רק שחקן
  • אבא ואימא נעלו את כל הדלתות

עוד טיפ: ההורה יכול לחלק פיסת נייר לשני חלקים: צד אחד יסמל חיובי וצד אחד שלילי ולמטה לכתוב “הסכם עם עצמי”: כל פעם שאני חושב על המחשבה השלילית- אני אעצור את עצמי ואחשוב מחשבה מאושרת, מרגיעה ומציאותית: אני חזק, אני יודע להתמודד!

3. הרפיה הדרגתית ודמיון מודרך: למד את הילד טכניקות שחרור שרירים עם נשימות איטיות ועמוקות. הורה יכול להסביר: “תחושת ההרפיה היא כמו ישיבה על כרית נעימה, או על ענן. אפשר לשנות את ההרגשה כאשר חושבים על משהו רגוע. אעזור לך לדמיין שאתה במקום בטוח ונעים”. אפשר להקריא או להקליט טקסט הרפיה, או הילד גם יכול להקליט לעצמו ספור מוכן או ספור פרי דמיונו.

טקסט דמיון מודרך לילד:
עכשיו אני שוכב ועוצם עיניים. אני הולך למקום מיוחד שבו אני מרגיש חופשי ורגוע. במקום הזה אני בטוח ומוגן, המקום הזה הוא רק שלי. אני נמצא ביער, מזג האוויר נעים, לא קר מידי ויש רוח נעימה, השמש מחממת אותי. ציפורים מצייצות והשמיים כחולים. אני שוכב על דשא נעים כמו שמיכה רכה. אני מרגיש את השמש על הפנים, אני מרגיש בנוח ונותן לשלווה ולרוגע להתפזר לכל גופי. אני שומע מים של אגם ברקע. עם כל נשימה אני מרגיש רגוע, כבד, ונעים, ואומר לעצמי: “אני מוגן, אני בטוח”.

אם אתם, הורים, דואגים על הדאגנות של ילדכם, תירגעו.. אפשר להחליף את המחשבות השליליות לחיוביות, ולעזור לילד, להבין ולטפל בהם. בהדרכת הורים בגישה אימונית, הורים לומדים לאמן את הילד לזהות את הסימנים הפיזיים של פחדים, המחשבות שמובילות לפחדים, ודרכי התמודדות יעילים. כאשר הילד מנסה שיטות לבדו, הוא מתעצם, והביטחון העצמי מתחזק.

לסכום,
הורים יכולים לעזור לילד להתגבר על דאגנות חרדה וסטרס. כאשר הילד מצליח להתנגד למחשבות מגבילות– חשוב שההורה יעצים אותו עם חיזוק חיובי, “אני מעריך את המאמץ שעשית עכשיו, זה לא פשוט!!” תנו חיבוק, “היי פייב”, זה “וואוו” אמיתי!
זה יגביר את המוטיבציה לוותר על הדאגה.