מוטיבציה זה כל הסיפור

פנו אלי ואשמח לחזור בהקדם
שם (חובה)
טלפון (חובה)


השורש הלטיני של המילה מוטיבציה הינו MOVERE – שפירושו “להתניע”. תלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה נעים ברצף. הם בעלי דחף פנימי לעבוד עם רמת אנרגיה יציבה, עד שמסיימים את המשימה. הם מתמידים אפילו בנוכחות הסחות ותסכול בגלל שיש להם מוטיבציה. הורים רבים מפנים את ילדיהם עקב מוטיבציה ירודה של ילדם. המשפטים האלה מאפיינים את ילדיהם: “שום דבר לא מעניין אותו חוץ מ….החומר משעמם…אין שיעורי בית – עשיתי בכיתה…לא בא לי…אל תלחיצו אותי כי זה רק יגרום לי לשנוא את הלימודים עוד יותר.”

שמירה על המוטיבציה הינה בעייתית במיוחד עבור תלמידים בעלי לקויות למידה והפרעת קשב. כדי להצליח בלימודים נדרשת טווח ריכוז ארוך, שליטה בהסחות, יכולת מיקוד בפרטים, ודחיית סיפוקים. גם אם הכישורים האלה אינם נוכחים במלואם, מוטיבציה גבוהה יכולה לסגור את הפער לבין היכולת לבין הביצוע.

תלמידים בעלי חסך ביצירת מוטיבציה לומדים להימנע ממטלות למידה ומפתחים ,אנטי” לכל השקעה בלימודים. הם רואים כישלון בכל פינה ומרגישים חסרי אונים. תלמידים אלה מתקשים לווסת את ה”דיבור הפנימי” המאפשרת יצירה ושמירה על המוטיבציה. הם מתקשים לבנות הרגלי למידה ונמנעים מלבקש עזרה.

רוב הסימפטומים הספציפיים של הפרעת קשב מתייחסים למוטיבציה: קושי באתחול וסיום משימות ללא תזכורת, ונטייה להימנע מפעולות המצריכות מאמץ מנטאלי ממושך. יתר על כך, ישנם סימפטומים נוירולוגיים שמשפיעים באופן ישיר על המוטיבציה:

  • נטייה להשתעמם בקלות, חיפוש עיסוקים בזמן הלימודים שאינם קשורים ללימודים.
  • מוסחות ע”י מחשבות, תחושות בגוף.
  • התמקדות יתר במשימה או פעולה, שקשה לעזוב בעבור משימה אחרת (כגון, אינו מוכן לעזוב מחשב, להפסיק משחק).
  • איטיות או עייפות בקריאה.
  • איטיות בשליפת מידע בזמן מבחנים.
  • קושי בארגן מחשבות בכתב.

להלן דוגמא של אימון תלמיד חסר מוטיבציה שנעשה במסגרת אימון מתבגרים בשילוב הדרכת הורים.

יואב הגיע לכתה י’ ללא הרגלי ל ואף נעדר ימים שלמים מביה”ס. היה לו רצון להצליח כתלמיד, אך הפגין מוטיבציה נמוכה מאד למאמץ וההשקעה הנדרשים. להלן תיאור קצר של תהליך האימון אותו חווה יואב.

במפגש הראשון, במסגרת תרגיל המכונה “וולט דיסני”, התבקש יואב להיכנס ל”נעליו של חולם” ולהגדיר מהם מטרותיו וחלומותיו לטווח הארוך. יואב, שאהב מאד לנגן על גיטרה, ראה את עצמו מופיע לפני קהל ומלמד מוסיקה לאחר סיום בהצלחה של לימודי מוסיקה. הוא התבקש לדמיין את החלום ולתארו כאילו הוא נמצא שם. הוא תיאר את מה שהוא ראה, שמע, הרגיש וחווה בזמן שדמיין את החלום. בדמיון מודרך, ניתן ליצור את הקשר עם המטרות לטווח הארוך הקשורות להשקעה בלימודים.

לאחר הדמיון, התבקש יואב לחבר לחלום את השלבים שיובילו ליעד המבוקש. הוא עיצב תוכנית להגשמת החלום. יואב התבקש להיכנס ל”נעליו של המבקר הפנימי” ולתאר מה יכול לחבל במימוש התוכנית. הוא זיהה את “השדון” שלו – “המבקר הפנימי”, כמחשב שעליו מופיעות המילים: “למה להשקיע כ”כ. בוא תשחק איתי…”. הוא החליט “לאלף” את ה”שדון” ע”י הלבשת מסך המחשב בחולצה שמצויר עליה גולגולת של פיראטים, כמטאפורה לעצירת העיסוק בהסחה.

במפגש השני, מילא יואב גלגל מחולק ל-8 שכלל: הרגלי למידה, תחביבים, חברים, ארגון הסביבה הלימודית, תקשורת עם הורים-אחים-מורים ושמירה על רוטינות בוקר ולילה. הוא ציין בגלגל מטרות מיידיות בכל תחום, ובחר להתחיל עם ארגון הסביבה הלימודית. הוא קבע מטרה התנהגותית בתחום הארגון. ניסוח המטרה הייתה הצעד הראשון בלקיחת אחריות: “אני רוצה לארגן את היום בצורה מסודרת, כך שיהיה לי זמן גם ללמוד וגם לבלות עם חברים ולנגן.

לאחר תהליך של סיעור מוחין, בו הציעה רוטינות שונות, הוא רשם את הלו”ז הרצוי: שכלל הליכה לישון והתעוררות בשעות קבועות והגיוניות, אכילה מסודרת והכנת שיעורי בית לפרקי זמן קצרים עם הפסקות מתוכננות. לאחר עיצוב השגרה היומית, שאלתי את יואב: “מי ומה יכולים ליצור אצלי מוטיבציה?”. הוא תכנן באופן מדויק תזכורות לעצמו, וחיזוקים שהוא רוצה מהוריו כתגמול למעקב אחר התוכנית באופן עצמאי.

במפגשים הבאים, המשכנו לבדוק את השדונים והמוטיבציה. כדי לשמור על המוטיבציה, יואב התבקש לזהות את “החשיבה השלילית האוטומטית” שעלולה למנוע ממנו להצליח בלימודיו והפריע בארגון היום. היתה לו אמונה מגבילה: “העבר קובע את העתיד” – סוג של חשיבה שלילית הנקראת “תמיד זה ככה”. יואב בחר לאתגר את המחשבה הזאת באופן שיטתי בעזרת משפטים מנטרלים, כגון: “אפשר לשנות הרגלים”, “אי אפשר לנבא במאת האחוזים מה יהיה”, “כל יום מהווה הזדמנות חדשה”. יואב למד לחשוב חיובי לאחר רישום יומי של מחשבותיו השלילות ומשפטי אילוף. ומשפטי אילוף.

כחלק מהתהליך, בדקנו סגנונות למידה מועדפים. התגלה כי יואב לומד הכי טוב בעזרת המללה, שהינה שילוב בין הערוץ השמיעתי והערוץ התנועתי. הוא בחר לנסות למידה למבחנים במסגרת קבוצת לימוד ואף לשנן סיכומים כתובים בעת הליכה והאזנה לקטעים שהקליט מראש.

בכל מפגש בהמשך, יואב התבקש לקשר את ההרגלים החדשים שרכש לחלומו. כאשר הוא נכשל בביצוע, הוא למד לשאול את עצמו “מה אני למד מזה, ומה צריך לקרות כדי לחזור למסלול?”.

לאחר חצי שנה של ניסוי וטעייה, הגיע יואב למוטיבציה יציבה. המוטיבציה היתה בנויה על שינוי תפיסה לגבי עצמו כתלמיד שמגיב למתרחש ולחשיבתו השלילית – לתלמיד פרו-אקטיבי, שיוזם ולא מוותר. החלום שימש כ”עוגן פנימי” לשמירה על המוטיבציה בכל שלבי האימון. בתום האימון, יואב חזר לספסל הלימודים עם תחושה של מסוגלות והוא מצפה לממש את חלומו.

ההורים היו שותפים מלאים לתהליך. הם למדו לא לנג’ס בכל רגע נתון, אלא להזכיר לו את המטרות והתוכנית שיואב עצמו יצר. הם חזקו אותו יום באמצעות טבלת הישגים, והצ’ופרים היו זכויות ודמי כיס. ההורים שמרו על המוטיבציה שלהם להיות עקביים כאשר ראו את השינויים העדינים בתקשורת ובהתנהלות.