דורון ודורין מנהלים בעלי הפרעות קשב

פנו אלי ואשמח לחזור בהקדם
שם (חובה)
טלפון (חובה)


דורון, סמנכ”ל שיווק מתקשה לשבת במשרדו. הוא מבלה את רוב זמנו מחוץ למשרד בפגישות עם לקוחות פוטנציאליים. דורון נהנה “ללכוד” את הלקוח הבא כצייד, להציפו ברעיונות ובנוסף להתמקד בהמצאת אסטרטגיות אשר יקדמו את החברה. התנהלותו תלויה באנרגיה ובמצב רוחו והוא מצליח להרשים את הנהלת החברה עם ההעזה שלו. למרות המפגשים והיוזמות, דורון מתקשה לסגור עסקאות עד הסוף, בעיקר בגלל נטייתו להתעלם מהפרטים הקטנים הדרושים לניהול סדיר של מעקב אחר ביצוע משימות.

דורון הצליח לטפס בסולם ההיררכי בחברה וזכה להערכה בשל היותו יצירתי, נחוש ומוכן ליטול סיכונים. עם זאת, רבים מעמיתיו לעבודה חושבים שהוא אימפולסיבי מידי, ושהוא מגזים בלקיחת סיכונים. מבחינת יחסי אנוש הוא נתפס לעיתים כמנותק , יהיר, וכמי שאינו “מבזבז את זמנו” בשיחות חולין (Small talk). “אין לי סבלנות לאחרים”.

כאשר דורון חוזר הביתה, הוא ממשיך בשגרת עבודתו כאילו לא עזב את המשרד. הוא זמין לפניות דחופות מצד לקוחות ועמיתיו לעבודה. “הוא מתנהג כמו ילד נוסף בבית”, רוטנת אשתו על כך שאינו קשוב לצרכי בני הבית, אינו משתלב בשגרת המשימות המשפחתית והוא מצליח לפנות זמן עבורן רק לאחר בקשותיה החוזרות.

“יש לי הכול”, הוא אומר לי, “החבילה מושלמת – תפקיד מצוין, משפחה אוהבת וחברים. אך אני מרגיש אבוד. אני מוציא הרבה אנרגיות בשמירה על התמונה המושלמת הזו, אבל איני מצליח עד הסוף. “‘אני תמיד נראה כמו כלב הרודף אחר זנבו”, הוא מסביר. במקרה של דורון, קיים פער בין המציאות כפי שהוא רואה אותה, לבין תמונת המציאות שרואים הסובבים אותו. דורון מתקשה לעצור את רכבת השדים, להקשיב לעצמו, לצרכיו ולצרכי אחרים.

דורין עובדת מסביב לשעון. בניגוד לדורון, אין לה כל בעיה בישיבה ממושכת במשרד. היא מבלה שעות רבות בכל יום מול המחשב, אך מתלוננת על חוסר מיקוד, נטייה לחולמנות, הסחה, וחוסר הנאה מתפקודה ומתפקידה. במשך שנים היא מצהירה בקביעות שעדיין לא מצאה את מקום העבודה שמתאים לה בדיוק. כל מקום נראה לה “סגור מידי”, או “פתוח מידי”. המחשבות השליליות “חוגגות” אצלה וגורמות לה לחוש אי שביעת רצון כללית, ולהעביר ביקורת על עצמה ועל שותפיה.

יחד עם זאת, היא בעלת רגישות לצרכים של אחרים, ויוצרת קשרי חברות עם קולגות. אולם בגלל הפיזור במחשבות, החלומות בהקיץ, היא מחמיצה לעיתים קרובות את המשימות החשובות באמת. היא נוטה להיות ממוקדת יותר מידי בפרטים הקטנים, ומסתמכת על האדרנלין של הרגע על מנת לעמוד ביעדים, אבל זאת תוך הרבה מרירות ועצבים.

כאשר דורין מגיעה הביתה, תחושות תסכול ממשיך לרדוף אותה. “למה לעזאזל זה מגיע דווקא לי, אחרי שעבדתי כל היום במשרד אני צריכה להמשיך את יום העבודה עד שאני נופלת למיטה באפיסת כוחות”. למרות שהיא מחזיקה או-פייר בבית, דורין אינה מרוצה לגמרי, ותמיד היא חסרת שביעת רצון, כתוצאה מהפרפקציוניזם שלה. “אני מותשת, איני יודעת איך לחיות ללא המתח הזה – מצד אחד אני מודעת שהתמכרתי לסטרס, מצד שני, אני מתמוטטת.”, מסבירה דורין.

כמו דורון, גם דורין עובדת מסביב לשעון במטרה להשלים מטלות שאותן לא הספיקה לסיים במשרד במשך היום.

הסיפור של דורון ודורין הינו טיפוסי לסיפורם של אנשי מקצוע רבים בתחום הניהול. ככל שהם עולים בסולם המנהלי, ההצלחות מסתירות את ההשפעות השליליות של בעיות הקשב והריכוז. הם מוערכים בגלל היכולות החיוביות של חשיבה אסטרטגית מחוץ לקופסה, ונאמנות לעבודה.
אך באופן פרדוקסאלי תופעות אלה מובילות גם לאיבוד שליטה כאשר תכונות אלו אינן מאוזנות.

דורון ודורין הינם בעלי תופעות של הפרעת קשב משני סוגים שונים. דורון בעל תופעות של הסוג ה”מחצין” (Outwardly Expressive), החי את חייו באקטיביות מוגזמת ונוטה להיסחף אחרי הסחות חיצוניות. דורין היא בעלת תופעות של הפרעת קשב מופנמת (Inwardly Expressive), החיה בחוסר רוגע חבוי, שמפריע למיקוד. דורון מתקשה לאזן את חייו עקב משיכה ביולוגית לסכנה ו’אקשן’, דורין מתקשה לאזן את חייה בעקבות משיכה ביולוגית ל’אקשן’ פנימי – דאגנות, בקרה, ותשומת לב מוגברת לפרטים שנובעת מחרדה. שניהם בעלי קשיים בוויסות הקשב .

דורון למד לאגור את האימפולסיביות בלקיחת סיכונים באמצעות זיהוי הצורך בחיזוקים מידיים כחלק מהפרעת הקשב שלו. בעזרת מאמן אישי, הוא רשם את הטריגרים – הגירויים שמשכו אותו ל ‘תחושת היי’ ולמד לעכב את המשיכה דרך בדיקת האפקט של בחירתו על הגעה ליעדיו העיקריים. הוא התחיל לעסוק יותר במשימות רוטיניות של תכנון ובקרה יומית. הוא למד כיצד לנווט את יצירתיותו והאנרגיה הגבוהה שלו למטרות ברורות הבנויות על העיקרון של הפרדה בין עיקר ותפל.

דורין, במסגרת אימון מנהלים, למדה כיצד לשלוט בחולמנות ובחוסר הרוגע הפנימי, תוך זיהוי דפוסי חשיבה שליליים ובלתי רלוונטיים. לאחר שמיקדה את תשומת הלב בניהול המחשבות והרגשות, היא מצליחה לנווט את כישוריה למטרות חיוביות שהעצימו את האמון בעצמה ובתפקידה. בכדי למזער את הדחיינות, היא למדה לקבוע דדליינים מלאכותיים, לחלק פרויקטים ל ‘שלבי תינוקת’ ולתת לאחרים את האחריות לתיקונים.