תקלות תקשורת הנובעות מהפרעת קשב

פנו אלי ואשמח לחזור בהקדם
שם (חובה)
טלפון (חובה)


עיבוד מאמר של קתלין נדאו ע”י ליסה גרוסמן

  1. לפתוח את הפה ולהכניס את הרגל. קיימת נטייה לבטא כל מחשבה רגש ותגובה. פיתרון: עצור, חשוב אם להגיד את זה יתרום למערכת היחסים. יש להעלות את המודעות להשפעת הערות אימפולסיביות על מערכת היחסים.
  2. להחליף נושא טרם סיום הנושא הראשון. פיתרון: אם אתה חושב על נושא אחר בזמן שאתה מדבר, תגיד שאתה מחליף את הנושא לרגע, תגיד את ההערה, ואז תחזור לנושא הראשוני.
  3. להאשים או להתגונן בפני ביקורת אמיתית או מדומה. אנשי ADD עסוקים כל כך בהתגוננות ובהאשמות עד שהם לא מאפשרים לאחרים להגיע לנקודה שלהם. פיתרון: אם אתה אומר: “זה לא אשמתי”, או “לך יש גם בעיה”, קח פסק זמן. שים מים קרים על הפנים או טייל על מנת לווסת את המצב רוח.
  4. לשפוך את הכול. יש דחף להגיד את הכול כדי לא לשכוח את מה שרוצים להגיד. מדברים נון-סטופ גם אם הזולת לא רוצה להקשיב יותר. פיתרון: ספר לאנשים שמכירים אותך שאת רוצה “לנקות שולחן”. בקשי מהם להיות סובלניים ולסמן עם תנועת ידיים “להגיע לשורה התחתונה”. חשוב להעלות את המודעות לנטייה להעריך בדברים בלי לקחת פאוזה.
  5. השמעת כועס או אנטגוניזם (טון עצבני, יחס מתנגד). עקב הצורך לגרייה, בעלי הפרעת קשב נוטים לחפש ויכוחים ומריבות כאשר משעמם להם. דרמה הופכת לדרך חיים וחוסמת תקשורת אמיתית ופיתרון קונפליקטים. פיתרון: אם את “מלכת הדרמה”, נסי לגלות איזה פירושים או תפיסות אחראיים לאנטגוניזם. גלי מה השדון מאחורי הצורך בדרמות ואלפי אותו עם חשיבה גמישה וחיובית.